כשאני שואלת אנשים בתהליך- כמה אתם רוצים לרדת במשקל?
לרוב הם יבחרו במשקל שהיו בו בצבא, בתיכון, בחתונה- משקל שהיה רלוונטי לפני 20 שנה ואף יותר. הם מזמן לא האדם הזה, החיים שלהם השתנו מאז ב180 מעלות.
לחילופין יש כאלו שלא מכוונים למשקל מלפני שנים אבל בעלי עודף משמעותי שהיו רוצים לרדת 30 ואפילו 40 ק"ג, לקח להם שנים רבות לעלות אותו והם היו רוצים להוריד אותו בהקדם.
זה כמו להסתכל על ערימה של 10 מכונות כביסה נקייה על הספה, אין לנו שום מוטיבציה להתחיל כי המצב שבו כל הערימה הזאת תתקפל ותיכנס מסודרת לארון נראה כל כך רחוק , לא בהישג יד, לא אפשרי למימוש, דורש מאיתנו המון כוח רצון והתמדה לאורך זמן.
יעדים רחוקים ולא ממוקדים מחבלים לך בתהליך, ככל שנתקדם בירידה נרגיש שזה קשה, שהיעד כל כך לא נגיש. כמה אני מתאמצת ואני עדיין רחוקה. הייאוש יהיה גדול.
גם המיקוד הוא חשוב,
איזה קצב הוא סביר לירידה?
מה יחשב הצלחה בעיני?
איך נרגיש כשנרד במשקל?
אילו הרגלים נרצה להכניס לחיים שלנו?
חלק מתהליך מוצלח הוא לשאול את השאלות ולהציב יעדים שיעלו את המוטיבציה בתהליך.
ולזכור שהמשקל הוא לא מטרה.
הוא תופעת לוואי להרגלים חדשים